בית משפט דוחה את טענות יהונתן קלינגר - ואוסר להטריד את קציני בית המשפט

חופש הביטוי לא נועד בכדי להכשיר עבירות פליליות כהטרדה ואיומים.

מה משמעות הגבלת הביטוי על יהונתן קלינגר והאיסור על חברו ערן ורד להמשיך להטריד את קציני בית המשפט ובני משפחותיהם.

ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד

בפס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי.

בית המשפט כבר קבע בעבר, שחופש הביטוי הנו חופש מהדרגה הנעלה ביותר ועל כן הוא משתרע על כל צורות הביטוי; חופש הביטוי כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות וגם של דעות חריגות; חופש הביטוי משתרע על פי פסיקות בית המשפט על דעות שאוהבים לשמוע וגם על דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש הכמעט מוחלט להביע דעות שונות ומנוגדות – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).

למרות שבית שבית המשפט קבע שגבולות חופש הביטוי הוא העדר גבולות לחופש הביטוי, הרי שבמקרים חריגים, גם הלגיטימיות הבלתי נגמרת שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), עדיין. חופש הביטוי לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.

בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, גרר עו"ד יהונתן קלינגר את מרשו ערן ורד לפסיקה של צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו, עד שבאותו הדיון הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי, למרות חוות הדעת השגויה של יהונתן קלינגר.

באותו הדיון, דחה בית המשפט שוב את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, האוסר על מרשו לפי חוק לבצע חלק מפעולותיו של ערן ורד, אותן נקבע שאסור לבצע במדינת ישראל, למרות הערך העליון השזור בחופש הביטוי.

בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר בית המשפט העליון, כבוד הנשיא דאז, השופט אהרון ברק, כי:

"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. עניין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."

בפסק דינו, הדגיש בית המשפט העליון שרק במקרים חריגים וצורמים בצורה קיצונית, בהם קיימת הסתברות שמגיעה לדרגת היתכנות של קרובה לוודאות שניצולו לרעה של חופש הביטוי יפגע בפועל באינטרס הציבורי, יגבל בית המשפט את החופש להתבטא בצו שיפוטי.

הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר ולאכזבתו של יהונתן קלינגר, מלמדים, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות הצליח יהונתן קלינגר למצוא את הדרך המהווה ניצול לרעה של חופש הביטוי.

פעולותיו של ערן ורד מסתבר, אינן מוגנות במטרתו האמיתית של חופש הביטוי שכן מעשיו מנצלים לרעה את יסודות הדמוקרטיה ונראה שנועדו מלכתחילה בכדי לפגוע באינטרס הציבורי ובמהות הדמוקרטיה עצמה.

נזכיר שכדבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק הערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."

בית המשפט באותו עניין המשיך והסביר את קביעותיו לגבי גבולות חופש הביטוי.

בית המשפט קבע בפסק דינו, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"

כותב גילוי הדעת הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

נדחו טענותיו של יהונתן קלינגר על ידי בית המשפט

ניצול רעה של חופש הביטוי, הטרדה מאיימת אינה ביטוי לגיטימי: בית המשפט דוחה את טענותיהם של יהונתן קלינגר וחברו ערן ורד 

לאחר שניתחנו את פס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד בו דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי, לאחר שתירוציהם שיש לאפשר הטרדות לאור חופש הביטוי, לא התקבלו.

חופש הביטוי משתרע על כל צורות הביטוי; הוא כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות ודעות חריגות; הוא משתרע על דעות שאוהבים לשמוע ועל דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש להביע דעת – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).

למרות העדר גבולות חופש הביטוי, במקרים חריגים, גם הלגיטימיות שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.

בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי.

באותו הדיון, דחה בית המשפט את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, שיאסור עליו לבצע חלק מפעולותיו, אותן נאסר עליו להמשיך לבצע.

בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר כבוד הנשיא, השופט אהרון ברק, כי:

"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. ענין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."

הנשיא דאז, כבוד השופט אהרון ברק הדגיש בפסק דינו, שרק במקרי קיצון חריגים, בהם קיימת הסתברות קרובה לוודאות שהניצול לרעה של חופש הביטוי יפגע באינטרס הציבורי, יוגבל חופש הביטוי בצו שיפוטי.

הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר וחברו המטרידן לימדו, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות יש כאלו המוצאים את הדרך לנצלו לרעה ולבגוד במטרתו האמיתית של חופש הביטוי.

נזכיר שהערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."

בית המשפט באותו עניין עוד הסביר בקביעותיו על גבולות חופש הביטוי, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"

הכותב הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

בית המשפט קבע: ניתן צו הטרדה מאיימת נגד מטרידן באינטרנט ונאסר עליו לשלוח דואר אלקטרוני, למשך 6 חודשים

בית המשפט קבע:  ניתן צו הטרדה מאיימת נגד מטרידן באינטרנט ונאסר עליו לשלוח דואר אלקטרוני, למשך 6 חודשים.

בהחלטה שהותרה לפרסום בימים אלו, קבע בית השלום בתל אביב (כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק) במסגרת תיק הטרדה מאיימת ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד (ה"ט 30520-09-10), כי התנהגותו של ערן ורד או לפחות חלק ממעשיו, מהווים הטרדה מאיימת נגד חמישה מבקשים לפחות, שפנו לאור מעשיו של ורד לקבלת צו הגנה מבית המשפט.

בית המשפט ביקר את ההטרדות שביצע ורד בקשר עם קטינים, בני משפחות המבקשים ואסר עליו בצו להמשיך במעשיו הפוגעים בקטינים.

ההטרדות החוזרות של ערן ורד, כנגד צוות משרד עורכי הדין ובני משפחותיהם החלו, לאור סברתו של ערן ורד, שאין לחסום את תופעת הספאם בפייסבוק למרות דעתם של מומחי משפט ועורכי דין שונים, בהתאם לפרשנות שניתנה לחוק.

,

ורד סירב גם לקבל את העובדה, שעל אף המחלוקת שפרצה בין עורכי דין ומשפטנים לגבי פרשנות חוק דואר הזבל, עדיין ברור שפעולות משרד עורכי הדין, נעשו כדין, אף לדעתו של עורכי הדין של ורד, דוגמת עו"ד יהונתן קלינגר.

חוות דעת טכנולוגית אף לימדה, שמבחינה טכנית, הטענה כאילו עורכי הדין או מי מלקוחותיהם הצטרפו מרצונם לקבוצות האירועים, אינה נכונה מבחינה טכנולוגית והשליטה האם לשלוח הודעות ספאם למשתמשי הפייסבוק או אם להימנע מכך, נמצאת בידיהם של מנהלי האירועים.

ערן ורד, נגדו נתן בית המשפט את צו ההטרדה המאיימת, הסתייע כאמור בעו"ד יהונתן קלינגר שהתעקש בצורה תמוהה, שאין פסול לנקוט במעשים שיש בהם פגיעה בקטינים, עד כדי שסירב לגבולות שנועדו למנוע ניצול לרעה, של חופש הביטוי.

עוד דרש עו"ד קלינגר מהטעמים ששמר עימו, להעדיף הטרדות הפוגעות בבני המשפחות של קציני בית המשפט, על פני פעולות משפטיות חוקיות, שהיה יכול לנקוט לכאורה לשיטתו, על פי דין.

בית המשפט עוד התריע בפני ערן ורד, כי גם פרסומיו שאינם מהווים הטרדה מאיימת אינם בהכרח ראויים והסביר שגם אלו "יכלו להיעשות בדרך אחרת".

בהחלטתו קבע בית המשפט שלטענת ערן ורד בפניו, ניסה ורד לטעון, שאין להגדירו עד אותו הרגע במהלך המשפט כעבריין, שכן באותה העת עדיין לא הורשע ורד על פי דין, על ידי בית המשפט.

בשל אופיו המיוחד של הליך צו ההטרדה המאיימת, בית המשפט לא נכנס לדקויות בדיקת אי אמיתות פרסומיו של ערן ורד במקרה הפרטיקולארי שהובא בפניו, אך בכל מקרה יאמר שהרשת חברתית פייסבוק החליטה ממילא להסיר את פרסומיו של ערן ורד ולהזהיר אותו לאור הקבוצה שהקים, כיוון שממילא מעשיו היו פסולים גם לדעתה.

בית המשפט נתן כנגד ערן ורד גם, צו למניעת הטרדה מאיימת שאוסר עליו לפנות אל המבקשים באמצעות המייל והטלפון, וכן קבע שלפחות חלק מפרסומיו מהווה שימוש לרעה בחופש הביטוי.

"לאור כל האמור לעיל ניתן צו, שתוקפו 6 חודשים מהיום, האוסר על המשיב לפנות למשרד המבקש או למי מהמבקשים בדואר אלקטרוני או טלפונית, וכן אוסר עליו לפרסם תמונות או לינקים לתמונות הכוללות צילום של קטין מחשבון הפייסבוק של המבקש."

בית המשפט ציין, שפניות אל משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' באמצעות המייל או הטלפון ממילא לא נועדו עבור ורד, אלא נועדו על מנת לקבל יעוץ משפטי